שמעון פרס הלך לעולמו, וזאת ההזדמנות להזכיר את הגרסא הגרמנית של פרס: הקאנצלר לשעבר הלמוט שמידט, שהלך לעולמו לפני כמעט שנה. כמו פרס, גם שמידט הפך לפוליטקאי מיתולוגי בארצו, ונחשב לכזה שהשפיע רבות על מהלך ההיסטוריה.
הוא נולד בשנת 1918 בהמבורג. לשמידט היו שורשים יהודים – אביו נולד כילד מחוץ לנישואים של אב יהודי. למרות שלא החשיב את עצמו מעולם כיהודי (ואף הלכתית לא נחשב לכזה), הוא הסתיר את שורשיו היהודים בתקופת הנאצים, ואף גויס לצבא הגרמני במלחמת העולם השניה. הדעות לגבי תפקודו שם חלוקות. ישנן הגורסים כי הוא התנגד לנאצים. אחרים טוענים כי דווקא אימץ את האידיאולוגיה הנאצית.
לאחר המלחמה נכנס שמידט לפוליטיקה הגרמנית, והצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקטית. זוהי מפלגת שמאל-מרכז, הנקראת בגרמנית SPD.
הוא החל את דרכו ברמה העירונית, התקדם לתפקידים בכירים יותר, הפך להיות שר בתחילת שנות השבעים ולבסוף כיהן כקנצלר מערב גרמניה בין השנים 1974-1982.
הדמיון לשמעון פרס ממשיך: זה ניסה ליצור מזרח תיכון חדש, שבו חיים עם השכנים בשלום; שמידט אכן עשה זאת בגרמניה. בתקופתו התחממו היחסים בין מערב למזרח גרמניה (תהליך שאותו החל הקאנצלר ווילי ברנדט). בתקופת כהונתו של שמידט המזרח גרמנים כבר לא נחשבו לאויב עוין במערב, להפך – הם נתפשו כחלק אינטגרלי מהעם הגרמני, כזה שלא שפר עליו גורלו ונאלץ לחיות ללא דמוקרטיה.
פתיחת הגבולות למערב גרמנים גם היא עזרה לכך. בתקופתו של שמידט מערב גרמנים הורשו לנסוע למזרח גרמניה ולבקר את קרובי משפחתיהם במזרח.
שמידט היה לאחד הקאנצלרים האהודים בגרמניה. הוא היה מעשן כבד, והיה היחיד אי פעם שקיבל אישור לעשן בטלוויזיה בשידור חי – גם במהלך ראיונות עם התקשורת.
בנובמבר האחרון הוא מת בביתו בגיל 96 לאחר מחלה. גרמניה התאבלה ממלכתית, כמו ישראל של היום.
ויש גם זוית ישראלית: יחסו של שמידט לישראל לא היה אוהד. הוא התנצח רבות עם ראש הממשלה מנחם בגין. כאן בוידאו בגין עונה לו, בנאום מרגש אופייני
