היו ימים שברלין הייתה עיר חרבה וענייה. “החטא ועונשו” הוא לא רק ספר – זוהי גם המציאות אליה התעוררו תושבי ברלין לאחר מלחמת העולם השניה.
לא רק שהעיר הייתה הרוסה כמעט עד היסוד. לא רק שכל התשתיות החיוניות לא תפקדו. לא רק שכלכלת גרמניה (המזרחית והמערבית כאחת) קרסה לחלוטין.
לתושבי ברלין בהיתה בעיה נוספת – הם מצאו את עצמם במובלעת, משום שמערב ברלין הוקפה על ידי הצבא הסובייטי מכל הכיוונים. חומה עדיין לא הייתה אז בסוף שנות הארבעים, אבל הצבא האדום מנע כניסת אספקה למערב ברלין הנצורה.
האמריקאים והבריטים החלו במה שלימים כונה הרכבת האווירית. כן, גם לגרמנים היתה כזאת, עוד לפני מלחמת יום כיפור. הטייסים המערביים הנחיתו מהאוויר חבילות סיוע לתושבי מערב ברלין.
המטוסים הללו, שהביאו מצרכים לתושבים, כונו “מפציצי הצימוקים”. החיילים הכינו גם חבילות לילדי מערב ברלין שכללו שוקולדים, מסטיקים וצימוקים. הילדים היו מחכים למטוסים ולחבילות המוצנחות, כמו שילדים במקומות אחרים בעולם מחכים לאוטו גלידה.
ברלין של היום השתנתה. הילדים פה עדיין אוכלים צימוקים – אבל רק אורגנים, מתוצרת מקומית. ככה זה כשאתה עובר נס כלכלי.
ויש גם בונוס: טיסה עם אחד מאותם מפציצי צימוקים מעל שמי ברלין המודרנית
