באף שפה בעולם לא קיים הביטוי “טעים כמו אוכל גרמני”. ולא במקרה.
המטבח הגרמני לא נחשב כגן עדן לאניני טעם. וגם הוא, כמו גרמניה עצמה, מחולק לאזורים.
ברלין נמצאת באזור הידוע בשם פרוסיה. המטבח הפרוסי הוא, איך לומר זאת בעדינות, לא מהטובים ביותר שיש בגרמניה, וגרמניה עצמה היא כאמור לא בשפיץ הקולינרי העולמי.
בהשאלה לספורט, האוכל הברלינאי המסורתי הוא הקבוצה שנאבקת נגד הירידה מליגה ג’ בזמן שאחרות מתמודדות על האליפות; הוא השחיין באולימפיאדה שרק רוצה שלא לטבוע בזמן שאחרים קוטפים מדליות.
דירגנו עבורכם את שלושת המאכלים הברלינאים הגרועים ביותר. אלה שמומלץ מאוד שלא להתקרב אליהם, גם אם אתם להוטים על להכיר את התרבות הגרמנית:
מדליית ארד: כדורי בשר בנוסח קוניגסברג
דווקא מבחינת הטעם זוהי מנה לא רעה בכלל. שילוב של בשר ולחם מעבודים לכדור ששוחה ברוטב בלתי מזוהה. אפשר לחיות עם זה, אם כי הטעם הוא יותר של לחם ופחות של בשר.
הבעיה בכדורי הבשר האלה היא הצבע. הם, כמו הרוטב, אפורים לגמרי. ואפור זה לא צבע מעורר תאבון במיוחד.
מדליית כסף: אייסביין
מדובר בעוף שמנוני, שמוגש בדרך כלל עם אפונה, כרוב חמוץ ופירה. תאורטית נשמע לא רע.
מעשית, מדובר במנה נעדרת טעמים, מלאת שומן וכבדה. האוכל הזה מחמם את הגוף, אפילו יותר מדי. בכל טמפרוטרה מעל מינוס חמש מעלות אכילה של אייסביין נחשבת להתעללות בגוף.
המהדרין אוכלים את המנה עם זולצה, שזהו מן ג’לי רוטט בטעם עוף.
מדליית זהב: ביצי חרדל
הפרוסים מבשלים בסיור ביצים ברוטב חרדל. למעלה צפות חתיכות בשר קטנות שמתבשלות ברוטב.
הטעם של המנה הזאת לא מדהים, אבל גרוע מכך, היא אסון חזותי. הרוטב הכתום והשמנוני שבו צפים רבעי ביצה וחתיכות בשר אדומות משוות לו מראה של קיא.
וזה בערך הדבר האחרון שהיינו רוצים לחשוב עליו בזמן האוכל.
אנחנו בברלין טורס כבר למדנו – אין על הסביח של הארץ.
ויש גם בונוס: הדברים שכן כדאי לאכול בברלין
